פסק-דין בתיק ע"פ 7092-05-12

1.         ערעור על קולת העונש שהוטל על המשיב בגזר דינו של בית משפט השלום בקריות, ת"פ 18247-03-12, כב' השופטת טל תדמור-זמיר, מיום 19.3.12.

2.         המשיב יליד 1990. ביום 6.3.12 בשעה 03:00, איים המשיב על בעל פאב בנהריה באומרו לו "אני אחתוך אותך, אני ארצח אותך, אני בטבריה עבריין, אני אשלח לך אנשים ואני עוד יפתיע אותך יום אחד". אחר כך נטל לידו אבן איתה איים על המתלונן כי יפגע בו, ובהמשך עשה זאת שוב באמצעות קרש עם מסמרים, עוד המשיך במעשיו כשבידו בקבוק בירה שבור עשוי מזכוכית ואיים כי "ההפתעה עוד בדרך". כשהגיע שוטר למקום, איים עליו המשיב: "אני אגמור אותך, אני אעשה לך פנסים בפנים, אתה לא שווה יריקה ואני לא מפחד משוטרים. אני לא רואה שוטרים ממטר, אבא שלי ישב 14 שנה בכלא, לא אכפת לי גם אני לשבת, (אני) לא סופר אף אחד."

            בגין האמור יוחסו למשיב בכתב האישום עבירות אלה: איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק) והעלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 388 לחוק.

2.         לאחר שהודה במיוחס לו בכתב האישום, הורשע המשיב ביום 19.3.12 בביצוע העבירות הנ"ל. אחר כך העידו מטעם המערער שני עדים  באשר לעונש, נשמעו טיעוני הצדדים, ואחר ניתן גזר הדין, כרשום בעמ' 9 עד 14 של פרוטוקול הערכאה הראשונה.

3.         בגזר הדין סקרה כב' השופטת קמא את הארוע, התיחסה לרקעו של המשיב ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות; שקלה את השיקולים לחומרה ולקולא, וכן פירטה כי בעברו של המשיב הרשעה אחת מבית הדין הצבאי (מחוז צפון) שם נדון המשיב למאסר בפועל למשך 4 חודשים, ולמאסר מותנה של 4 חודשים, בגין עבירות איומים ופציעה, שעבר במהלך שירותו הצבאי, תוך שימוש בסכין יפנית.

            בסופו של דבר, הוטלו על המשיב עונשים אלה: מאסר בפועל למשך חודשיים; הפעלת המאסר המותנה מבית הדין הצבאי: 3 חודשים במצטבר וחודש אחד בחופף, וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור המשיב עבירת איומים.

            על קולת העונש האמור, מלינה המערערת.

4.         לטענת המערערת, העונשים שהוטלו חורגים לקולא באופן המצדיק את התערבותנו. הן משום נסיבות המקרה, שכללו איומים חוזרים ונשנים תוך שימוש באבן ובקרש ממוסמר, והן לאור עברו של המשיב, היינו ההרשעה הקודמת בבית הדין הצבאי, גם היא בעבירת אלימות, היה על בית המשפט קמא, כך טוענת המערערת, להחמיר בעונש ולגזור על המשיב תקופת מאסר ממושכת. כמו כן , מוסיפה וטוענת הגב' תמיר, לא היה מקום לחפיפה, אף חלקית, של עונש המאסר בפועל וזה המותנה שהופעל, בהעדר נימוקים לכך כנדרש בסעיף 58 של החוק.

5.         המשיב ביקש כי לא נתערב בגזר הדין המפורט, בעיקר משום ההתחשבות המוצדקת, לטענתו, כפי שעשה אכן בית המשפט קמא, בנסיבות האישיות והמשפחתיות המיוחדות והחריגות של המשיב, אשר אמנם אינו משתקם בכל מסגרת טיפולית שהיא, אך מצוי, כך טוען עו"ד גלידר, בעיצומו של "שיקום רגשי", כלשונו, לאחר תקופה ארוכה של ניתוק ממשפחתו הגרעינית.

6.         על עברו של המשיב והקורות אותו מאז ילדותו העידו עדי האופי, עו"ד ברקוביץ והגב' אהרוני, והעולה מעדותם פורט בהרחבה בגזר הדין: המשיב גדל במשפחה אומנת במנותק מבני משפחתו הביולוגית וסובל מנכויות רגשיות קשות, זאת לאחר שננטש על ידי אמו בהיותו כבן שנה וגדל בצילו של אב שהתמכר לסמים עד כי היה צורך להוציא את המשיב מן הבית ולהעבירו למשפחה אומנת. דודתו של המשיב אף הסבירה כי עקב חידוש הקשר עם קרובי המשפחה חל שיפור במצבו של המשיב, ואילו עו"ד  ברקוביץ ביקש כי הוא לא יתויג כעבריין, ויזכה לשיקום.

7.         בפנינו חזר הסנגור המלומד גם על הטענה, שהועלתה בבית המשפט קמא, כי המשיב שתה אלכוהול והיה שיכור בעת ביצוע העבירות, וביקש כי ניקח נתון זה בחשבון כנסיבה לקולא.

8.         לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור.

בבית המשפט קמא נפרסו בהרחבה תנאי חייו, עברו, וקשייו של המשיב. הנסיבות האישיות המיוחדות לגבי המשיב, הן אכן שיקולים לקולא. אולם, אין בכך כדי להצדיק הקלה כה מפליגה כפי העונש שהוטל בערכאה הראשונה, שכן, מי שמהלך אימים על אחרים באיומים ובאלימות תוך שימוש באבן ובקרש ממוסמר כפי שעשה בנחישות, חזור ועשה, המשיב, חייב להיענש ענישה של ממש אשר ממנה ילמד על חומרת מעשהו ויפנה לדרך השיקום. אין די בטענה בעלמא בדבר "שיקום רגשי" בסגנון של "עשה זאת בעצמך". הוסף לכך את ההרשעה הקודמת המאופיינת גם היא באלימות תוך שימוש בכלי מסוכן (סכין יפנית), ומכך תסיק כי לא היה מקום לשניים: לא לפסיקת תקופת מאסר בפועל כה קצרה, ולא להפעלת המאסר המותנה בחפיפה חלקית.

בנותננו, גם אנו, משקל מתאים לנסיבות חייו הקשות של המשיב, ובהתחשב בכך שאין זה מנוהגה של ערכאת הערעור למצות את הדין בערעורים על קולת העונש, אנו מחליטים להטיל על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל וכן מחליטים אנו להפעיל את המאסר המותנה כולו במצטבר, כך שעל המשיב יהא לרצות מאסר בפועל לתקופה כוללת של 10 חודשים מיום מעצרו 6.3.12, במקום 5 חודשים שקבעה הערכאה הראשונה. המאסר המותנה שקבעה הערכאה הראשונה יעמוד על תקופה של שנה, ויחול גם על כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ניתן היום,  א' תמוז תשע"ב, 21 יוני 2012, במעמד הנוכחים.